ביקשתי היום מנער, בן 17 במסגרת תכנית האימון, שישלים את המשפט, אם יש משהו שהבנתי על החיים זה ש…
הוא השיב מיד, ״אם יש משהו שהבנתי על החיים זה שבשביל להצליח בחיים צריך לעבוד קשה״.
הוא סקרן אותי והוספתי לשאול, האם התובנה הזו נובעת מכך שהוא מכיר מישהו כזה במעגל הקרוב שלו שעבד ״קשה״ והצליח או להפך, שהוא מכיר אדם ״חרוץ פחות״ שלתפיסתו לא הצליח.
הוא אמר ההפך, הוא מכיר דווקא אדם שלא עבד קשה ולא הצליח.
יש הבדל?
אני חושב שכן הוא אמר
מה ההבדל?
שאני מכיר יותר טוב איך נראית חוסר הצלחה מאשר הצלחה.
כך חשבתי,
אתה יודע, אני שומע את זה הרבה את התובנה הזו, ממי אתה שמעת אותה?
מההורים שלי , ממורים.
ולמה הם טרחו. להגיד לך אותה כל כך הרבה פעמים?
כי לא הצלחתי בלימודים.
כן, אני מכיר את זה, גם אני שמעתי את זה הרבה.
לעיתים קרובות בני נוער יודעים יותר טוב מה הם לא רוצים מאשר מה הם רוצים באמת.
יחסים עם מה שאין, משאירים אותנו לעיתים קטנים, מתוסכלים, נמנעים וחסרי אונים, ופוגעים בהערכה העצמית שלנו .
זה מדהים לגלות כמה ילדים או נערים מדברים את התוויות שהלבישו עליהם המבוגרים.
כמו שילדים אומרים שהם עצלנים, אני תמיד חושד בהם.
למה?
כי אין מישהו בעולם הזה שיגיד על עצמו שהוא עצלן לפני שמישהו אחר (בדרך כלל מבוגר), אמר את זה עליו קודם.
אתה יודע, יש עבודות כפיים שאנשים עובדים בהם מאוד קשה, אבל בטח לא היית אומר עליהם שהם מצליחים.
אנשים מצליחים, לא כי הם רק עובדים קשה , אלא משום שהם מוכנים להתמסר למשהו שמרגש אותם, והם רואים את עצמם גדלים ומתפתחים באמצעותו.
כשאבא שלי היה אומר לי את המשפט הזה, ״כדי להצליח בחיים צריך לעבוד קשה״ הרגשתי בנימה של אכזבה, וזה תמיד מילא אותי בכעס, והתנגדות ואפילו נעלבתי. זה הרגיש לי כמו סיסמאות של פועלים קשי יום.
מה אני כזה טמבל, ואין לך ציפיות יוצר גבוהות ממני, שכל מה שאני צריך זה רק לעבוד קשה. זה נתפס אצלי בהקשר של דיכוי, של מערכת שרוצה שאני אתיישר לפי אמות המידה התעשייתיות שלה, ולא הלם כנראה את אמות המידה האישיות שלי.
מאוחר יותר בחיי הבנתי שההגדרה הזו עבודה קשה או חיים קשים יש בה משום כניעה בחוויה שלי, וויתור על אופטימיות, על הרצונות הייחודיים שלי. ואני, רציתי להיות מיוחד.
היום אני מבין שבשביל ׳להצליח בחיים׳ צריך לפעול מתוך כוונה או מטרה שמרגשת אותי, מניעה אותי, ובשביל זה אני מוכן להתמסר שעות ארוכות כבר 20 שנה.
מה שעושים מתוך כוונה וממלא אותנו משמעות, ומלהיב אותנו, אינו קשה לנו, אלא, דווקא מקרב אותנו לעצמנו ומעניק לנו מקום, שייכות. תחושה טובה של סדר וחירות.