15 תלמידים שעומדים לפני נשירה מתיכון בליך ברמת גן יושבים במעגל ומביטים בי. רק שבוע לפני קיבלתי בקשה להעביר שם תכנית אימון שתסייע להם כמוצא אחרון, רגע לפני שהם יוצאים מהמערכת.
נקודת המוצא מאוד מורכבת. התלמידים האלה סובלים סבל אמיתי מחוויית הלימודים שלהם. הם מספרים שהם מרגישים "לא שווים" וששנים ארוכות הם סופגים הרבה כעס ואכזבה מהמערכת ומההורים שלהם. אין לי ספק שבתוך חוויה מתמשכת כזאת, הדימוי והערך העצמי שלהם נפגע מאוד. שמתחת לכל ה"לא אכפת לי" שהם מנסים להעמיד מולי – מונח כאב גדול.
כדי לטשטש את הכאב הזה, הם מספרים לכל מי שמוכן לשמוע שהלימודים לא רלוונטיים לכלום. לא באמת מודדים את היכולות וההצלחה שלהם (אגב, בגדול הם די צודקים. בית הספר מגיל היסודי משקיע כמעט את כל המשאבים שלו במדידה של 2 אינטליגנציות בלבד, מתמטית ומילולית, מתוך ה- 8 שקיימות). הם באים לבית הספר רק כי צריך ועושים את המינימום כדי לעבור. נוכחים-נפקדים בכיתות ובמסדרונות. בהמתנה ארוכה לחופש שלכאורה מחכה להם כשהכל ייגמר.
"אבל אני רוצה להצליח" אומר אחד התלמידים, ואני יודע שבמילים שלו הוא מייצג את כולם. כמובן שהם רוצים לקבל הערכה. חשוב להם להרגיש שווים.
"איך זה יכול להיות?" אני שואל אותו, "אם אתה אומר שאתה רוצה להצליח, למה זה לא קורה?".
הוא משיב שהוא רוצה להצליח אחרי שיסיים את התיכון.
"בטח" אני מקניט אותו " קל לדבר על הצלחה בעתיד. זאת הצלחה שבכלל לא פוגשת את המציאות. אתה מסכים לנסות להצליח כבר עכשיו?".
שתיקה.
"חשוב שתבינו, יש יחס ישיר בין מה שאתם נותנים למה שאתם מקבלים. רוצים לייצר שינוי? בואו נתמקד במה שאתם נותנים, כולם רוצים 100, בואו נתמקד במה זה לתת מעצמי 100, להיות בנתינה טוטאלית כלפי עצמי, במציאת הדיוק הפנימי כדי להשיג את המטרות שלכם. אדם שלא פועל בצורה אקטיבית כדי לשפר את חייו – לאורך זמן הופך להיות ותרן וחלש בעיקר בעיני עצמו. הצלחה היא רק התוצאה של מי שאתה ושל הפעולות שאתה עושה, אתם חושבים שההרגלים האלה יעלמו ביום שתרצו משהו חדש? משהו שלא קשור לבית הספר?"
הם עדיין שותקים, אבל נראה שמשהו שם מתעורר.
"החיים פועלים מבפנים החוצה, רוצים לשנות את התוצאה? שנו את ההוויה. את האדם שהאנשים מסביבכם יפגשו יום יום. וכן, אני יודע שזה לא פשוט. שזה מפחיד ושצריך הרבה אומץ. אבל זה אולי המסע הכי חשוב שתעשו בחיים שלכם. המסע שבו תלמדו להפסיק לחכות למשהו שיקרה, ותתחילו לקחת אחריות על מה שחשוב לכם בחיים. מסכימים לנסות?
בואו תגידו לי – מה אתם מוכנים לתת כבר עכשיו כדי להצליח עוד השנה בלימודים?".
הסכר נפרץ. לאט לאט הם מתחילים להשיב: להתאמץ, לשנות סדר עדיפויות, להיות מרוכז, לא לוותר, להתמיד, לשמור על סדר יום, לישון טוב, ללמוד עם חבר, לדבר יפה עם המורים, לשמור על סטייל…
3 חודשים עבדנו ביחד. למדנו על הקשבה פנימה, מיומנויות והרגלי למידה, חשיבה ביקורתית, תרגלנו מדיטציה, דיברנו על נקודות חוזק ומשבר ועל חשיבה יצירתית. במקביל פגשתי כל אחד מהם לאימון אישי פעם בשבוע.
בסיום התכנית, 12 מתוך 15 נערים העלו את הממוצע שלהם מעל 70. התכנית זכתה לציון לשבח מהעירייה ובאותו קיץ כל התיכונים ברמת גן ותיכונים מערים נוספות התענינו לגבי תכנית האימונים האישית והקבוצתית שלנו.
שמונה שנים אח"כ, אני ו-11 המאמנים המדהימים שאיתי מאמנים מאות תלמידים כל שנה בבתי ספר שונים. החל מתלמידים מצטיינים שמתמודדים עם סטרס, דרך תלמידים שבעיצומו של משבר משפחתי, קושי חברתי או לימודי, שיחות סביב דימוי וערך עצמי, דימוי גוף ועוד. כולם באו לתהליך אימון לגלות את הדקדוק הפנימי, לפגוש את עצמם ממקום חדש, כזה שמוטען בהרבה כוח פנימי ובתקווה.
אבל הכל התחיל בקבוצה הקטנה הזאת. 15 תלמידים שיושבים במעגל ומספרים לי שהם באמת רוצים להיות בעלי ערך, אבל לא מאמינים שזה יכול לקרות עבורם. בטח לא עוד באותה השנה, ובטח שלא בתוך הקירות של המוסד הזה, שהם כבר שנים מרגישים בו תלושים ולא שייכים.
אני ישבתי מולם וידעתי: אין מה לשנות – יש רק את מי להכיר. החיים פועלים מבפנים החוצה, זה העיצוב האנושי. בכל בקשה אמיתית לשינוי, כולנו – בכל גיל, חייבים להתחיל בלפגוש את עצמנו מחדש.
כי כשעושים את זה באומץ, אין מחסום שאי אפשר לפרוץ. כשעושים את זה באמת – הכל אפשרי.