הרווח בין דאגה ואהבה
————-
מתוך התמחות מאמנים לאימון בני נוער, שוחחנו על ההבדל בין דאגה לאהבה.
העליתי שיחה ישנה עם נער בן 16 כדי לתת דוגמא.
——————————-
נער מספר….
בזמן האחרון אני רב עם אחותי הרבה.
אבל ככה זה אחות קטנה היא מתקרצת ומעצבנת.
ומי אתה מולה?
(חושב)….
״נוזף בה הרבה (צוחק), מציק, מתנשא, מצחיק, כיפי ולפעמים עצבני.
אבל היא ממש קריזיונרית, היא לא יודעת איך להתנהג, היא בלאגניסטית.
אבל היא גם סבבה, ואני אוהב אותה כן…בכל זאת אחותי, ככה זה״. (הוא באמת נער מקסים, מוכשר ואחראי).
אמרת שאתה אוהב אותה, זה יפה, אז איך נראית האהבה שלך אליה?
לא יודע, בעיקר צחוקים וכאלה, לא באמת אכפת לי. אבל היא יודעת שאני אוהב אותה
אתה יודע, אומרים שבחיים אתה מקבל מה שאתה נותן.
אפשר לראות אצלך שאתה הכי משקיע ביחסים החברתיים שלך ושם אתה מקבל הכי הרבה.
אתה מוערך, דומיננטי, נאמן, אחראי, חבר טוב, ואתה משקיע שם המון.
אתה אומר שלא ממש אכפת לך מאחותך,
אז איזה אח היא פוגשת, אח אוהב?
לא חושב … (מתבייש קצת) יותר מציק ועצבני האמת…אני דואג לה אבל, היא לא אחראית
מי עוד חושב שהיא לא אחראית?
ההורים שלי, אבא שלי בעיקר…
(חושב קצת), גם ההורים שלי ככה איתה, מה הם לא אוהבים אותה?
אני מניח שהם אוהבים, אבל זו שאלה טובה.
בו נעשה הבחנה בין דאגה ובין אהבה, כי הרבה מתבלבלים בין השניים.
דאגה- היא דאגה לאחר, אם מתוך חשש אם מתוקף אחריות, וסמכות.
בדאגה יש חששות ופחדים, וכך תחת מעטה הדאגה מסתננים להם גם הרבה רגשות מאמללים והשלכות קשות, כמו כעסים, תוקפנות, ענישה, דיכוי, הפעלת כוח וכו'. נכון?
כן
כלומר בדאגה יש היבטים חיוביים ושליליים, וכשהשליליים מופיעים זה די מוזר, לא.. השיוך האוטומטי הזה לרגשות של אהבה?
לגמרי
כי אם נסתכל על אהבה, זה משהו אחר לגמרי, באהבה יש כבוד לאחר, הקשבה, סבלנות, הכלה וחמלה.
וואללה, אף פעם לא חשבתי ככה על זה. אתה מתכוון, כאילו זה שהיא אחותי ואני אוהב אותה, לא אומר שהיא מרגישה את האהבה שלי אליה, אפילו אם אני חושב שאני דואג לה.
נכון, אבחנה מדוייקת.
אנו כמאמנים 'פטורים' מלדאוג לבני הנוער שמגיעים אלינו, זה לא תפקידנו, דאגה תופיע רק במקרה ויש איזה חשש שהנער\ה מסוכן לעצמו, פרט לכך, בדאגה אנחנו בלי לשים לב, לא פעם 'מקטינים' את הווייתו ורצונותיו של האחר.
המאמן מקבל את הנער\ה כפי שהוא\היא, ורואה בו כגדול ומסוגל, סקרן לגבי הדרך בה הוא חווה את החיים ומאפשר לו את החירות לשאול שאלות ולהרהר אודות חוויית החיים שלו כפי שהוא רואה אותה, כך אנו מאפשרים קרקע בטוחה ופוריה ל'דקדוק הפנימי', לדיוק הרצון הייחודי והחופשי של כל אדם ומתבגרים בפרט.
אהבה בדרך כלל מקוטלגת בהקשר תמים, של אהבה רומנטית. אך אהבה והיכולת למסור את הלב, בטוטאליות, תביא עמה הגשמה, חיבור נעלה אל ספירת העל של הרצון.
אם ישנה מיומנות\הוויה שלא מחנכים אליה, אך היא נקודת הבסיס לאושר והצלחה בחיים, היא היכולת של אדם לאהוב, להפגין אהבה, זו המיומנות המורכבת ביותר לטעמי, והיא דורשת עבודה מעמיקה ותשומת לב, לאהוב את מי שהוא, את האחר, את הערכים שלו, את הרצונות שלו, ואת מי שחשוב לו להיות בעולם הזה.